בין ויסות חושי לטראומה הקשר בין פגיעה רגשית לתגובה עצבית

"מאור עבד איתנו במהלך תקופה חשובה במיוחד. תמיד הבן שלי שמח להגיע אליו. מאור שיתף על הרקע שלו ומה הוביל אותו להפוך למאבחן ולמטפל. דרך מוסיקה, חרבות, תנועות גוף, גילגולים ותרגילים לבית עשינו כברת דרך. כיום מאור בעיקר עובד עם קבוצות ילדים בתוך מסגרות חינוך שונות. מקצועי, חוקר, מגוון, תמיד קשוב וחושב קדימה, אחראי מה בתחומו ומה אינו. תודה מאור"

שרונה דוכנה, מייסדת מיזם האימוץ והאומנה

כיום המושג “ויסות חושי” כבר שגור ומוכר בשפה העממית ומחנכים, הורים ובעלי דעה רבים מכירים את המושג ויודעים אף לקשרו לאוטיזם או להפרעות קשב וריכוז. 

אך מה משמעות המושג? ​

הפרעה בויסות חושי או SPD (Sensory processing disorder) זוהי הפרעה או לקות בתפקוד העצבי או הקוגנטיבי הקשור במידע המתקבל ממערכות החישה של הגוף. נהוג לחלק את ההפרעה ל”רגישות יתר” או “רגישות חסר”.

אחת הסברות הרווחות היא שישנם חמישה חושים דרכם אנו לומדים וקולטים את העולם והסביבה: חוש הראייה, השמיעה, מישוש, ריח וטעם.

אך הנחה בסיסית זו ביסודה מטעה את הבנתנו למושג “ויסות חושי” ובכלל לתפקוד הגוף שלנו. למעשה אנו משתמשים במערכות חישה רבות בכדי לקלוט ולהגיב לגירויים שונים מהסביבה!

נתחיל “בחוש השישי”…. נהוג לשייך את החוש השישי לתפיסות מיסטקניות או הוליסטיות, החוש השישי – כולנו מכירים היטב ולמעשה משתמשים בו כל הזמן – זהו חוש שיווי המשקל. מסיבה זו או אחרת כשאנו חושבים על חמשת החושים, דווקא החוש זה שכה חשוב לתפקוד שלנו נופל בין הכסאות ואין אנו חושבים עליו כלל.

חוש שיווי המשקל – או “החוש הוסטיבולרי” שוכן באוזן הפנימית ואחראי על תפיסת המרחב והתנועה של הגוף ומחובר ישירות לחושים נוספים כמו חוש הראייה, השמיעה ותחושת הגוף העמוקה (“פרופריו-ספציה”) בעזרתו אנו מנווטים את גופנו במרחב.
לחוש שיווי המשקל יש השפעה ישירה על תפקודים נוספים כמו קריאה לדוגמא, שכן ללא תפקוד יעיל של חוש שיווי המשקל נוצרת פגיעה גם בתפקודים נוספים כמו תנועת עיניים תקינה.

חוש נוסף שמייצר בלבול רב הוא “חוש המישוש” שכן חוש זה למעשה אינו חוש כלל אלה תפקוד גבוה של מערכת העצבים המרכזית (המוח) אשר מעפנחת ומפרשת מידע חושי משני חושים נפרדים:

“החוש הטקטילי” זו התחושה על פני העור, דרכה אנו חשים מרקים ומגעים שונים הנקלטים על פני העור. 

“תחושת פרופריוספציה”- זו תחושת הגוף העמוקה, תחושה פנימית של השלד, השרירים והגידים. באמצעות תחושה זו אנו מסוגלים להפעיל לחץ ולזהות אם אובייקט הוא רך או קשה ומסוגלים לוסת ולשלוט בתנועת השלד והשרירים. תפיסה זו מאפשרת לנו לזהות היכן גופנו מונח במרחב – גם אם לא נביט בו בזמן הפעולה. 

מערכת נוספת שחשובה לא פחות – למרות שאינה נחשבת כמערכת חישה היא תחושת הכאב. ויסות לא תקין במערכת הכאב יש השלכה משמעותית מאוד על התנהגות האדם ותפקודו. לקות בתחושת הכאב עלולה להוביל להתנהגות שנתפסת אלימה או מסוכנת אך האדם עצמו אינו מבין או חש בסכנה, שכן ללא תחושת כאב, גירויים עוצמתיים שלעצמו לא נתפסים ככואבים או מסוכנים עלולים להוביל לדחייה חברתית ולהפרעות התנהגותיות שונות.

קשרים בין המערכות - "כשקשר הופך לפלונטר" ​

תפקוד מערכות החישה השונות פועל במגביל וקיימים קשרים עצביים ישירים בין מערכות החישה. המשמעות היא שכאשר קיימת לקות במערכת חישה מסויימת יש לצפות לכך שהלקות תגרור תגובה גם במערכות חישה אחרות. דוגמא לכך היא הדרך שבא אנו מאזינים לעולם, אמנם האזניים שלנו לא חודלות מלהאזין לצלילים שונים, אך ברגע שאנו עוצמים את העיניים ומבודדים את חוש הראייה, חוש השמיעה מתחדד בצורה משמעותית ואנו מסוגלים פתאום לקלוט מידע רב יותר. 

תופעה זו נגרמת בעקבות היכולת של המוח שלנו להפריד גירויים שונים ולהקדיש משאבים לכל מערכת בנפרד. כאשר אנו מבודדים מערכת אחת מהאחרת התפקוד ויכולת הקליטה משתנות מידיית ולעיתים אף בצורה משמעותית ביותר.

נהוג לייחס הפרעות בויסות חושי למספר גורמים, בראשונה יש את הגורם התורשתי.

כל האדם נולד עם מטען גנטי הקובע תכונות ויכולות פיסיות מולדות, לדוגמא אדם אחד נולד עם ראייה חדה 6\6 וכל חייו יזכה לראייה נהדרת לעומתו האחר יזדקק למשקפיים מגיל צעיר.
לכן חשוב לזכור שכולנו חווים את העולם אחרת ולכל אדם יש תפיסת מציאות שונה מהאחר.

גורם נוסף המשפיע על הויסות החושי קשור בסביבה וביכולת המוח לסנן גירויים שונים. מידע רב נקלט ע”י החושים שלנו כל הזמן והמוח נדרש לבצע סינוני קשב רבים כל הזמן. יכולת זו משתנה מאדם לאדם וכאשר אנו בוחנים יכולת זו אצל ילדים, ניתן לראות בקלות כיצד ילדים שונים מגיבים אחרת לגירויים שונים. חשוב לזכור שהעולם היום עמוס בגירויים רבים המגיעים אלינו מכל כיוון והדרישה מהמוח לסינון הגירויים גוברת עוד ועוד עם השנים.
בהקשר הסביבתי ישנם גורמים נוספים המשפיעים על יכולתנו לווסת ולשלוט במידע הנקלט ע”י החושים שלנו, כמו לדוגמא תזונה, איכות השינה, חשיפה למסכים וכו’.

אך מה הקשר בין ויסות חושי לטראומה? ​

כאשר אנו בוחנים מה הקשר בין ויסות חושי למצבים בהם קיימת טראומה נפשית, אנו נכנסים להיבט נוסף הקשוב בתופעה (SPD) וזו משוייכת למערכת תפקודית נוספת הנקראת
“המערכת הסימפטתית” או בשמה העממי “הלחם או ברח”.

לכל מערכת חישה בגופנו קיים סף גירויי שכאשר הוא מופעל הגוף נכנס למצב לחץ. מצב לחץ זה גורר לשינוי פיזיולוגי פנימי ומערכת התפקוד שלנו עוברת למצב “סימפטתי”. בזמן תפקוד זה אנו נכנסים למצב לחץ הגורר תגובה הישרדותית, נהוג לייחס לשלושה מצבי פעולה:
“הלחם”, “ברח” או “קפא” (Fight, Flight, Freeze).

כאשר מערכת ההגנה עובדת, נוצרת שרשרת אירועים פנימית המשפיעה ישירות על יכולת הויסות והתפקוד שלנו. 

החושים השונים נכנסים למצב חירום ויכולת הקליטה ותגובה גוברת (לדוגמא בזמן לחץ נהיה רגישים הרבה יותר לכל מגע קטן או רעש וכתגובה לכך כל גירויי גם אם הוא קטן ולא משמעותי נקלט בצורה מוגברת ויוצר תגובת רפלקס.

התפקוד הסימפטתי יכול להיגרם מגורם חיצוני (גירוי שבא מחוץ לגוף) או לחלופין מגורם פנימי נפשי כמו חרדה, מחשבה או טראומה המלווה את האדם ויוצרת השפעה על התפקוד שלו.

במצב זה נוצר “כדור שלג” המשפיע על הויסות וגורר לתגובות סימפטתיות חוזרות ונשנות.
וכאשר הגירויים מגיעים לסף מסויים התגובה עלולה להיות קיצונית ולעיתים אף אלימה.

אמנם באמצעות ההבנה כי המידע שנקלט דרך החושים שלנו גורם להשפעה פיזיולוגית ישירה על התפקוד שלנו – כך ניתן דרך גירוי להוביל גם לרגיעה, ולאפשר למערכת הסימפטתית להכבות ולחזור לתפקוד תקין (“פרא-סימפטתי”). 

בכדי להשפיע ולשפר את יעילות הויסות הפנימי יש להבין היטב כיצד כל מערכת מגיבה ומתפקדת ובהתאמה לכל אדם להתאים אימון או טיפול המסייע לו לפתח שליטה והפחתה של התגובה הסימפטתית בזמן מצבי לחץ שונים.

ילדים רבים שסבלו מהזנחה או פגיעה בשנים הראשונות לחייהם פיתחו דפוסים עצביים חדשים, למעשה התפיסה החושית שלהם נמצאת בסף נמוך במיוחד, המשמעות שכל גירויי גם אם קטן, עלול לעורר תגובה סימפטתית (“הלחם או ברח”) ולמרות שהמקור לבעיה עלול להיות קשור בהפרעה רגשית, התגובה החיצונית לכך תתבטא כתגובה סימפטתית (“הלחם או ברח”).

האם יש מה לעשות??

החדשות הטובות הן שמערכות החישה שלנו מגיבות מיד לגירויים, המשמעות שדרך גירויי חיצוני ניתן להשפיע ולאורך זמן אף לשנות את מבנה המוח ותפיסת הפרט לגירויי.
ככל שנתרגל את מערכות החישה בגיל צעיר יותר ניתן להשפיע ולטווח רחוק יותר,
אך גם בגילאים מאוחרים יותר ניתן לטפל ולשפר את תפקוד הויסות החושי ולהוביל לשינויי התנהגותי.

בניית הטיפול היא אישית ומותאמת לכל אדם בנפרד, שכן כל אדם קולט את הסביבה אחרת ומגיב בצורה שונה לגירויים ולכן תוכנית האימון תותאם לפי מערכות החישה בהן קיימת לקות (רגישות יתר\חסר).

ניתן לקבל ייעוץ מקצועי דרך גורמים שונים וכיום טיפול בויסות חושי ניתן דרך קופות החולים ע”י מרפאות בעיסוק והאבחון המקדים נעשה ע”י רופא התפתחות או פסיכולוג התפתחותי.
כמו-כן ניתן לפנות למטפלים ולקלינקות פרטיות הממוקדות בתחום הויסות החושי ודרכם ניתן לקבל אבחון מעמיק ותוכנית טיפולית מותאמת אישית למטופל.

על כותב המאמר:

מאור בארי, מטפל ומאבחן נוירו-התפתחותי (NDFA) מתמחה בהפרעות התנהגות, ויסות חושי וקשב וריכוז. מנכ”ל חברת “גאגא-למידה בקצב אחר” המספקת תוכניות לימוד לקידום תפקודי קשב וריכוז וכישוריים חברתיים למוסדות חינוך ברחבי הארץ.

ליצירת קשר:

0545-706778

maor.berry@gmail.com

דף פייסבוק https://www.facebook.com/pg/GoGolem

לוגו גאגא

קרדיט: תמונת השער של הפוסט מתוך האתר https://www.lakeshorelearning.com

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*