10 הדיבּרות להורה המאמץ

המאמר נכתב ברוח חג השבועות, אך כמובן רלוונטי 24/7
כתיבה
: שרונה דוכנה, מייסדת מיזם האימוץ, מנטורית למטפלים הצומחים בצוות
עריכה: אילנה מישון, עובדת סוציאלית, ייעוץ, טיפול ופסיכותרפיה לילדים, מתבגרים ומבוגרים

מה יכול לסייע להורה מאמץ

ברוח חג מתן תורה, כתבתי 10 כללים. ואם צריך לבחור אחד, לכו על מס' 7. מוזמנים להוסיףלהגיב ולבחור את הדיבּר המועדף.

הדיברות כאן אינן נוגעות לאותם היבטים המייחדים ילדים מאומצים. הן רלוונטים לכל הורות. מורכבותה של הורות מאמצת הופכת את המסלולים בה לחדים, מהירים ואינטנסיביים במיוחד. מצאתי לנכון להביא עקרונות הורות שסייעו לנו רבות ואף חוללו שינוי משמעותי, לעיתים תוך זמן קצר במיוחד. מצבים שנמשכו שנים לעיתים נפתרו לא אחרי טיפול ארוך טווח לילד, אלא בשל שינוי שעברתי בתוכי מלווה באנשי מקצוע. מה שאני מנסה לומר הוא מנחם – הרבה תלוי בנו ההורים. לא הכל. קבלו את עשרת הדיברות כפי שבחרתי לשתף אתכם.
העשירייה הפותחת:
בלו וצרו יחד משפחתי * אל תהיו לבד – צרפו שותפיםהאמינו לבטן  *  האמינו לסיפורים של הילד
מננו טיפולים בתבונה  * השהו תגובה  *  תאהבו  *  שתפו  *   דברו מעט ובשקט  *  היו אותנטים

1. ביחד

המשימה שלנו כהורים מאמצים מורכבת למדי, מה שגורם לנו לחבוש מספר כובעים – כובע ההורה, המטפל, המורה, הרופא, השוטר ועוד ואת כולם במישרה מאד מלאה. עדיף לעיתים להסיר את כל הכובעים ולהתרווח בכופורסת
ההורה. פשוט וברור. נפרדים בבוקר בחיבוק קבוע, מקבלים פניו של הילד שחוזר מביה"ס, מכינים ביחד ארוחה, אוכלים יחד, צופים בסרטון, הולכים לאורך הירקון, משחקים כדור בפארק, הדברים הפשוטים, המשעשעים, המחברים, הנעימים.
אל תתנו להם לחמוק בין התקפות הזעם, השקרים והגניבות. האתגרים הם עצומים, אךבניית תשתית ההיקשרות Attachment- היא לפני הכל ומעל להכל.

בזכות שטיח אדום שקנינו באיקיאה למדתי היטב את המסר הבא והוא קריטי. התרחשה דרמה קשה?
אל תבטלו חגיגה שקבעתם, אל תדחו בילוי. מפתה להעיף מסדר היום את הקינוחים אחרי שנשרפה המנה העיקרית. לא פשוט בכלל.
קחו זמן להתאוורר עם עצמיכם. חצי שעה תספיק? אל תשנו את התוכנית הראשונית!
ה"ביחד", העשייה שלכם תעביר טוב יותר מכל נאום את המסר:: "אני כאן איתך, לא משנה מה יקרה. אתה במצב בטוח…לא בסכנה". . ביטול הבילוי יגרור דרמה קשה נוספת. אין לכם כח וגם לא מגיע לכם להתמודד עם סאגה נוספת (גם לילד לא).
כמיטב יכולתכם מלאו את "קרן ההשקעה" שלכם בטוב. הריבית על הטוב היא חיובית תמיד.
זה קשה, אך אפשרי. אם יש מצב שאינכם מסוגלים נפשית לצאת לסרט אחרי שהילד קילל/ ירק (עליכם), שבר, ברח…אולי תמצאו (לכם) מחליף, או תשנו שעה/ יום.
אירע אירוע לא פשוט בכלל ובכל זאת יצאנו לכייף, האם הילד ילמד מכך שהכל מותר לו? ממש לא!

  • הוא ילמד שארוע כזה או אחר אינו ממוטט אתכם
  • הוא ילמד שאין לו את הכוחות להרוס תוכניות
  • הוא ילמד שגם אם שגה, אפשר לנשום ולהמשיך הלכה
  • היחד הוא נירמול המציאות.
  • היחד הוא המקום אליו אנחנו שואפים.
  • ואם תזכירו לו שיש בו המון חלקים טובים ולרגע איזה "כח שלילי" השתלט עליו, הוא יזכה חזרה בכוחותיו וישוב למי שהוא, ל"מקור"..

לא קרה שביטלתי בילוי ומכך הילד השכיל בהזדמנות הבאה להתאפק (ולא לקלל/ לירוק…). ביטול ה"יחד" אינו מעצב התנהגות. ענישה לא מחנכת לעתיד, היא לרוב מגבירה חרדה ומוסיפה מתחים מיותרים. ולהיפך, לא קרה שבּילינו (אחרי דרמה) והילד הסיק "שווה לי להתנהג כך". (לא, אין הכוונה ל חחה). המעצבנים יאמרו שאפשר לייחס כלל זה לכל משפחה "ביולוגית". אך, "אצלינו" באימוץ כל הצבעים קיימים רק שהם עזים במיוחד, יש רגישות גדולה מדי, לשינוי, לאכזבה ולניתוק מחודש. הכל נפיץ שביר יותר. כל תגובה עשויה להתפרש בעוצמות מוגברות. ל"יחד" המשפחתי יש משמעות כבירה.

שאפו ליחד, לטוב. שקלו לעיתים לצרף חברים בגילו של הילד, לגוון ולהעשרת החוויה. תיהנו!!!

  1.  לא לבד

החברה השבטית היא המתכונת המנצחת. מיצאו בין המשפחה הרחבה-סבים סבתות, דודים בניפינגוונים דודים, החברים שלכם, שכנים, הורים של ילדים מהכיתה אט אט ובסבלנות צרו לכם "ערסל תמיכה". ייתכן ומדי פעם תזדקקו לשמרטפות, איוורור עבורכם, איוורור לילדם, רצון לעשות דברים יחד עם…".

אתם תזדקקו למבוגרים נוספים "זמינים ונגישים" למצבים בהם הילד צריך לשמוע את המסר שלכם בקולה של סמכות נוספת בקהילה –

  • חיזוק הסמכות שלכםע"י תגובה משותפת.
  • תרצו לידיכם בטלפון/ סקייפ מבוגר נוסף שיוכללהעניק לילד משוב חיובי/ פרגון/ צ'ופר– מקורות נוספים בשבט שיהדהדו לו את מי שהוא על הייחוד שבו, הקסם והברק.
  • תרצו שאנשים נוספים יראו אותו במסעות שהוא עובר, בהצלחות, בנפילות ובמאמץ לקום ולהמשיך הלאה, קדימה בנתיב הנכון.

קשה יותר לעשות זאת לבד בין בזוג ובין ביחיד מישהו ישלם את המחיר על ניסיון הירואי שלכם "לא לבקש עזרה/ טובה". לכן, מראש ותוך כדי צרפו שותפים למסע שלכם. זוהי זכות גדולה לכולם.

  1. תאמינו לבטן שלכם על משקל "הקשיבו ללב שלכם"
    בטן אצל הורה מאמץ היא אישיו, מאחר והילד, לא הגיע משם. אבל "בטן" מבחינתי אומרת "אינטואיציה". תהיו בקשב גדול לתחושות הפנימיות שלכם. הילד הזה לא הגיע אליכם "סתם". רק לכם באמת היכולת לראות אותו ולהבין את המצוקה שלו. לעיתים מרוב עיצות, ספרים וניסיון של החברה להרעיף עזרה אתם עשויים לחוש מוצפים. כהורים לילד מאומץ אנו חשים באחריות עצומה "לעשות תיקון". יש לי כבוד לאנשי המקצוע, חינוך וחברי קהילת האימוץ.
  • הילד שלך
  • היל גדל איתך
  • הואזקוק לךלתחושות שלך, להבנה שלך לדרך שלך.
  1. תאמין לסיפורים
    ילדים שאומצו מגיעים עם סיפור חיים. סיפור, לעיתים, פתלתל. מילות תואר רבות עשויות להיכתב בפיסקה זו: טרגדיות, דרמות, סרטים, טראומות, נטישה, ניתוק ועוד. במהלך שנים הילד יעשה את "עבודתו" ויצמח מהעבר ההיסטורי אל עבר מציאות הווה, בה חיות העובדות.porte_des_reves_by_miesis-d6u89n9
    עד אז אתם עלולים לשמוע ממנו סיפורים על משטרות, בתי משפט, אמא עו"ד, אמא רופאה, תפריטים של קלאב מד בבית הילדים, וחופשות קרוז במשפחת אומנה.
    הכל אמת מבחינת הילדים. ואתם תקשיבו ותאמינו.
  • האמינו בלב שלם זה  "הסיפור שחי בילד". אולי זה אינו הסיפור האמיתי שהילד חי אותו, אך בהחלט ברגע זה –זהו הסיפור שמפעיל את הילד.הקשבתי לסיפורים אלו שוב ושוב ושוב עד שדעכו מעצמם ולעיתים שבו וצצו.
  • הקשיבו והאמינו. כי אם לא תאמינו הסיפורים עלולים להפוך  למפלצות.
  • ו…סיפורים לרוב אינם מילוליים. הסיפורים מתבטאים ב sub text בין השורות. אפשר ללמוד אותם מהתנהגויות, התבטאויות ומהרוח הנושבת במרחב של הילד.
  1. מינון טיפול

סביב הילד שאומץ יש קאדר שלם של אנשי מקצועות הטיפול. איבחונים מסוגים שונים ומשונים. בנוסף, נדרשת סוללה של מורים פרטיים ותרגולים שונים בין הורה-ילד. עודף הנסיעות, ההוצאות, הטיפולים, ניהול כל הצוות המקצועי עלול להפוך את הבית לחמ"ל נייד ואת הילד ל"טעון שיפור".

  • שימו לב למינון. עליסה בארץ הפלאות אמרה: "אם אתה נמצא בכל מקום, אתה לא נמצא בשום מקום".
  • לעיתים, ניתן בבית באמצעים פשוטים ומהנים לשפר תפקודים. למשל, ג'אגלינג נפלא לשיפור קשב וריכוז, טרמפולינה, עיסוי, אמבטיות חמות, מוסיקה טובה, הומור ועוד המון.
  • ויש עוד פטנט עולמי למיזעור קונפליטים בביתלתת לבית הספר את המקום הראוי, המכבד  לו וזה לאבעשירייה הראשונה. ממש לא.
  1. השהו תגובה

"ילדים מפוחדים עושים דברים מפחידים" בריאן פוסט. תגובה קולנית, זועמת, משתוללת, מענישה מצידכם תוביל להסלמה. הילד שהתנהג באופן חריג יוכל להכיל את התגובה שלנו למעשיו רק כאשר העניינים ירגעו. ברגע האירוע התגובה שלנו ראוי שתהיה קצרה ופשוטה. לא מטיפה, לא מאיימת ולא פוגענית. ניתן להסתפק באמירה: "…לא מקובל עלי…אגיב כשיתאים לי…".
נפעל להפסקת ההתנהגות (בעיטות, הדלקת גפרורים בוערים בבית…), אך לא נתערבל לתוכה, אחרת יווצר דו-קרב שיוביל למלחמת עולם.

  • כשתרגעו תדעו כיצדנכון להגיב.
  • הילדילמד מכם השהיית תגובה
  • ויוכל להתמודד עם התגובה שלכם לכשתגיע באופן רגוע יותר


במידה ואתם - נכנסים לסחרור, לעיתים כדאי "פשוט" להתרחק

  • לכו לחדר, קיראו ספר, כיתבו או לפחות "תעשו עצמיכם" מתרכזים במשהו אחר. אתם יודעים כמה פעמים "קראתי" ספר מקצועי בתחום בעודי מסדירה את נשימתי אחרי שכסא התרומם או שניצל הגיע לתיקרה. וראו פלא, הספר עזר גם מבלי שממש קראתי.
  • צאו מהבית לספסל בגינה או ברחוב. במשך שנתיים ישבתי על "ספסל הזקנים" של השכונה ובמקרים קשים נדדתי עד בית הכנסת השכונתי, מתיישבת על הספסל מתפללת חזק, מקווה שמישהו ישמע.

לסיכום, הכו בברזל כשהוא קר!

  1. אהבה

אין דרך להגזים בהורות אוהבת. אין מצב להעניק Too Much Love. אף אחד לא מת מאוקסיטוצין-הורמון האהבה. ילדים שעברו טרואמה – חוו ניתוק מהאם, התעללות רגשית או פיזית לפעמים הכל יחד. הילדים שלנו חיו, לעיתים, באי וודאות ונמנעה מהם תחושת הביטחון והקירבה לאדם ובית רגוע ויציב. הילדים שלנו בלית ברירה פיתחו מנגנוני הישרדות, כמנגנוני הגנה.
הדרך האפקטיבית ביותר, המוצלחת וללא תג מחיר היא דרך האהבה.Single Parents- creative ways to love

  • חיבוקים, חיוכים, מילים רכות, משפטים שמחים.
  • אחד מביטויי האהבה הגדולים הם "קבלה". על כל מה שהילד מביא קבלו אותו.
  • קבלו את עצמכם, נטו: נטולי שיפוט וביקורת על מי ואיך אתם, כל אלו יעבירו לו את המסר שאם אתם בסדר, הוא בסדר.
  • עוד דבר שעובד לי 100% מהמקרים בהשראתה של מאבל כץ (הופונופונו) אני בלב מפזמתLove Love Love
    זה קורה כשלעיתים לא ברור לי בכלל מה עומד לקרות, אני חשה שאני צריכה עזרה דחופה. מטר ממני עומד הילד שלי ונראה שרעידת אדמה עומדת להתרחש. במקום להגיב ממקום הישרדותי אני נכנסת מיד לתדר הנ"ל. וגם אם ממש לא חשה כך, אני לוחשת בלי קול אהבה, אהבה, אהבה (באנגלית זה מרגיש לי מדוייק יותר) ותמיד זה עושה את העבודה. תמיד.
  1. שתפו
    תפרקו מטענים, "כבסו" את ה"כביסה המלוכלכת" עם חברים קרובים ומבינים. מיצאו הורים כמוכם. בחרו אנשים שאינם נבהלים מהאירועים שאתם עוברים. היום אתם, מחר הם. מיצאו קבוצת שייכות שתוכלו לחוש בה "נורמלים", לפחות באופן יחסי. אם תהפכו את הדרמות שאתם עוברים לבושה ולסודות – משמעו שאתם מתביישים ונבוכים בילד. זיכרו "להפריד" בינו לבין ההתנהגות. לכן, גם השיתוף יבוא מהמקום של ונטילציה ולא מהצורך למצוא אשם.
  2. דברו מעט ובשקט

כמובן שזה אינו כלל ל 24/7, אך ישנם מצבים רבים במשך היממה שאני מגלה שהטקטיקה הזו מפעילה קסמים. לעיתים קרובות ילדים שאומצו לא קיבלו גירויים, או קיבלו גירויים אך במינון לא נכון (מעט מדי/ הרבה מדי) בכל הנוגע למגע, קול, ריח, ראיה, טעם, תנועה. לכן קולות רמים (למשל בכיתה) יוצרים מתח. גיליתי שכשאני רוצה ש"ישמעו אותי בבית" עלי כמעט ללחוש. ועוד דבר כשאני מדברת פחות, אני מאפשרת, לבן שלי יותר מרחב משלו. הוא יעשה זאת בכל מקרה, אך אני מגלה שככל שאני מפחיתה את התגובה שלי לדברים שבוחר לשתף, כך הוא ממשיך לשתף. הקשבה מלאה, נקייה. דיבור שקט וברור.

  1. היו אוטנטים – היו אתם!!!

אל תזייפו. זה לא נכון בשום מערכת יחסים בחיים ובודאי שלא עם ילדים כל כך כל כך רגישים. לילדים שלנו יש אנטנות, צלחות לווין ולויינים שחגים סביב כדור הארץ. הם מזהים מרחוק אנשים טובים/ רעים/ שקרנים/ פחדנים/ אוהבים. הם יכולים להוות תחליף לפוליגרף עבור אחרים…אתם עייפים, תגידו, אתם כועסים-שתפו, אתם עצובים-אל תסתירו. תבטאו את התחושות והמחשבות שלכם. אם לא תעשו זאת, אתם תזכו לקבל תמלול מלא של כל הגיג ובת קול. יauthenticלדי טלפתיה. עדיף להיות פיכם וליבכם אחד. תמנעו מהילדים לנחש אתכם, שתפו אותם. וכשהם "קוראים" אתכם תנו להם משוב. זה חשוב שידעו שהם יכולים להמשיך לסמוך על הדיוק העדין של החיישנים.

 

ורות היא משימת חיים. זה "עסק" מצמיח. אתה זורע בבוקר, משקה כל היום ולעיתים "אוכל זבל". אבל תמיד תמיד יש פירות. אל תשקו לבד. תדאגו גם לדשן את עצמיכם, לפרוח, ליהנות, לנוח. כן לנוח – הנה חג ראוי בפתח. תחגגו בטוב.

חג שבועות שמח
אנא, שילחו את הקישור למשפחה נוספת שחשובה לכם

באהבה, שרונה

נשמח לתגובה שלך –  עדיף כאן באתר ואפשר גם למייל – childadoptionisrael@gmail.com

.
לקבלת עדכונים ממרכז ההדרכה, ההרשמה כאן בטופס. תודה
לנרשמים היום, פרקים מתוך שני ספרים מצויינים ורלוונטיים, כמובן. להנאתכם.

 

You may also like...

7 Responses

  1. מאת debby glickman:

    I loved the reminder of 10 commandments….yes , talk soft and a little bit. authenticity, love , endless acceptance.

  2. מאת מרגלית חי:

    שרונה יקרה
    קראתי והזדהיתי עם כל מילה וכל דיבר.
    כל מילה בסלע

  3. מאת תמר:

    רוני תודה
    ממוצה, מדוייק – בול בפוני
    אהבתי

  4. מאת רוני:

    מאד נהניתי. היה לי כף לקרוא מה שכתבת. תענוג. תודה. נראה לי שמשהו חשוב בכל זאת לא הודגש מספיק (קשה ליישום באותו רגע כשאתה במחשבה קשה ) והוא, שהכל עובר, גם רגע המשבר. להאמין שזה עובר, זה זמני. זה מתחלף. גם מצב הרוח, גם התובנה. להאמין שיהיה טוב ולהאמין שלא הכל בידינו באותו הרגע, להאמין ולדעת שאנחנו עושים את המיטב.

    • מאת admin:

      רוני, אני ממש מסכימה איתך. תודה שהדגשת בהזדמנות אעדכן את הגירסה המקורית ואשלב את ההערה שלך. שרונה

  5. מאת טלי:

    שרונה
    תודה רבה . לא מעט אני נתקלת בהתנהגויות וסיטואציות ולא יודעת אך להגיב , מה לאמר? קיבלתי לא מעט תשובות ממך בכתוב ואשמח מאוד גם להתייעץ . ולו כדי לאהלעשות לטעויות בהמשך.
    תודה רבה ותמשיכי לכתוב ולפקוח את עינינו.

    • מאת admin:

      טלי הי שלחתי לך כעת מייל פרטי.. אשמח לסייע לפי מיטב יכולתי. מצפה לטלפון או למייל. שימי לב מידע נוסף בנוסף לאתר זה נמצא בבלוג שלי אמא אמיתית
      http://RealMummy.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>