דמעה של אמא

דמעה של אמא

עכשיו אמא נסי לחיות בלי סערה.

ילדה שהייתה אמא בילדותה

פגעו בי בהיותי ילדה קטנה . והיתעללו בי . ניצלו אותי וקרעו את ליבי לגזרים. כך נולדו החרדות והפחדים. ודפיקות הלב . בסך הכול רציתי כמו כולם  להיות ילדה  לשחק, לכעוס ולצחוק, לאהוב ולבכות, ולקבל אהבת , להיות בכל המצבים ברגע אחד, עם כל הלב והנשמה ולחשוב שרק הרגע קיים ואין מחר. ובמקום זה פצעי ילדות שלא הגלידו רדומים בי לאורך שנים.

פצעי ילדות שלא החלימו ולא יחלימו שקטים ושקועים בליבי במכאובים

פצעי ילדות שלא התרפו משתוללים בתוכי ליבי

לפעמים גם אם חיינו נהפכו לגן עדן tears

ילוו הם עד סוף חיי .

אך אם נעמיק בהם, נצוד אחד אחד

נוכל להקדיש להם מקום ופיצוי הולם.

נקל מעט על הכאב  

פצעי ילדות כמנוף לצמיחה בהורות ובמשפחה .

 

זועקת – בשקט

בוכה – בשקט

 

קולי הוא כקולה של כל אישה –

דמותי הוא כדמותה של כל אישה

ליבי הוא כליבה של כל אישה

ידי הן כידיה של כל אישה

גופי הוא כגופה של כל אישה

בחרתי בחיים – כמו כל אישה

"הכניסיני תחת כנפיך" –  אמא .

הקשבה רגישה לפצעי ילדות .

כמנוף לצמיחה באישיות  – במשפחת המוצא – בחברה – ובמשפחה שאני יצרתי

סיפור חיי הוא יום יום כנגד כל הסיכויים . והסיכונים.

"ההתמודדות עם עוני ואתגרים בחיים מכאב – לצמיחה "

 

מה אמא מרגישה כשמהות הנפש התאומה שלה נילקחת?

וכך כותבת עובדת סוציאלית  כאשר ביקשתי דו"ח כי חשבתי שאני מדמיינת: "מאחר ועברו שנים רבות מאז האירועים ותיק המשפחה נגנז, ולימים כנראה גם נשרף . אני מעבירה מידע בסיסי על – פי זכרוני כפקידת סעד לחוק הנוער , שנאלצה להתערב בחיי המשפחה והקטינים שהיו בה , אני מאשרת כי המשפחה היו מוכרים ומטופלים במחלקתינו שנים רבות, באופן אינטנסיבי ביותר על רקע מצוקות , קשיים, אלימות והתעללות הזנחה משוועת של הילדים פיזית, רגשית,  ונפשית, עוני ודלות מחפירים , הורות לקויה מאוד…"

האם התינוק שלי גם ניגנז ונישרף? עיני רואות אותך כתינוק . כך נישארת בזרועותי.

 

בין יאוש לתקווה

אך לא הייתי ילדה

כאמא באחד מן הימים בתקופת תחילת נשואי התגלתה בנשמתי הרעלה אשר בישרה את מר גורלי . גיליתי את הכאב הנצחי . לקחתי אותו מה שיותר עמוק . עד אשר קיבלתי התקף ראשון של רעד בידיים , דפיקות לב, עצבים , אי שקט, זעם , מרד וחוסר שליטה מוחלקת מעבר לזכרונות קשים.

 

היום אני על סולם הצמיחה, בחרתי לעלות ולהתקדם , יודעת כי אדם נברא כברייה בתנועה – בעליה או בהתדרדרות אחורה, אבי בחרתי להתקדם ולסלוח . לחיות עם אחיזה מתמשכת בין שתי קצוות החבל – האם אכלת שתית היכן אתה ילדי אהובי .

כאמא ידעתי להכיר כי העבר לא נמחק ורישומו נותר בנפש ובגוף אך אפשר לקחת עיפרון ולכתוב אחרת . לא להישאר כבולה לתפיסה עצמית, יצירת קשרים מסבכים ומכאיבים והכאיבו לי בני כשלא ראית אותך לידי . להישתחרר מאחיזות של מחשבות דל תחושות אשמה גועל וייאוש

בשבילך נישארת על הסולם

רותי הצלע הראשונה

מנחת הורים 'לסלוח ולאהוב'
מנחת זוגיות ומשפחה
מרצה בתחום העוני והפגיעה המינית
אם ביולוגית שילדהּ נשלח לאימוץ

ruti5553@walla.co.il

טלפון 050-665-4646

פייסבוק

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>