הכימיה של סעיף 34א' לחוק האימוץ

הכימיה של סעיף 34 א' לחוק האימוץ

מאת: שרונה דוכנה, אם מאמצת, מייסדת מיזם האימוץ

נכתב במאי , 2016 , מקורות נמצאים בחלק האחרון של המאמר

סעיף 34 א' לחוק האימוץ בהטילו איסור דיבור על ענייניה של המשפחה החדשה שנבראה למעשה מטיל צל מסוים על תהליך ריפויה. בין אם בני המשפחה המאמצת מודעים לחוק ואם לאו יש בחוק הסתרה, פחד, איום ויצירת בדידות.
בלשון העם: אסור למי שנוגע לאימוץ: מאומץ, מאמץ והורה ביולוגי להזדהות בציבור ללא אישור (ותשלום) לבית המשפט. אין שום קהילה בישראל שחוק דומה חל עליה. חוק זה עומד להשתנות ב-31.1 או 1.2 שנת 2017 בכנסת ישראל! הרבה מאד בזכות מאבקה של התנועה לזכויות המאומצים.

איזה פחד

הסתרה ופחד הם אבות המזון עליהם גדלים ילדים שאומצו. הם סופגים אותם עוד בהיותם עובּרים ברחם אמם. מרגע לידתם הם נושמים אויר מזוהם בחרדה. בין אם נמסרו לאומנה, אימוץ או פנימייה הרי שעבור תינוקות אלו הישרדות הופכת לחלק בלתי נפרד מחוויית החיים שלהם. כל אלו למה? כי תינוק וילד הנמסרים לאימוץ, בלי קשר לנסיבותיו, "ינקו" מהוריהם הביולוגיים התנסויות המייצרות בגוף מצבי דחק Stress, מצבים הגורמים לגוף לייצר הורמוני סטרס כגון קורטיזול ואנדרנלין (6). לא כך אמורה להיראות קבלת הפנים  של תינוק עם העולם.

הילד או הילדה שנמצאו "ראויים" לאימוץ מגיעים למשפחה החדשה לאחר פרק חיים קריטי. אימוץ אינו מתקיים בתקופת ההיריון. אך כבר בתקופה זו נוכח אי הודאות לגבי גורלו של התינוק או אורח החיים של האם, קיימים מתחים המשפיעים על האם ועל העובּר כאחד. מיד לאחר הלידה, תקופה שבּה תינוקות אמורים לחוות קירבה וביטחון, הם נאלצים לתפקד בתנאי הישרדות בשידור חי ובבדידות תהומית. הג'ונגל הופך להיות מגרש המשחקים של החיים. אז מה היה לנו בינתיים? פחד, הסתרה, הישרדות ובדידות. מנות ראשונות "לא משהו" להתחיל איתן את החיים.

אם יש משהו שהילדים שלנו זקוקים לו בראש ובראשונה הוא סביבה המתנהלת בטבעיות, ברוגע, בביטחון, בשגרה בריאה, בה המסר המוביל הוא נחוש: הכל בסדר והכל עומד להיות בסדר. לא משנה מה יהיה ומה תעשה – אנחנו יחד ואנחנו מנצחים במשחק הזה הקרוי חיים. עכשיו מותר לנשום.


גלוי או מוסתר?

כולנו מייחלים שחותמת בית המשפט תוליד משפחה חדשה: כל מה שעבר – עבר וכל מה שהווה – הוא Present. ובמציאות כידוע – משפחות חדשות, תסריטים ישנים (3).

כעת, נזנק אל נבכי ספר החוקים של מדינת ישראל ונגלה להפתעתנו שהחוק מסרב להעניק לילד את השקט הפנימי שהוא כה זקוק לו. שקט נוצר רק כשמאפשרים ל"רעש" לצאת. אמון נולד כשניתן לדבר על הכּל, בכל עת ועם כל אחד. ערך עצמי נרקם בתחושת קבלת העצמי המתגבשת עם השנים "כפי שאני – אני בסדר."

סעיף 34 א' לחוק האימוץ (2) בהטילו איסור דיבור על ענייניה של המשפחה החדשה שנבראה, למעשה מטיל צל מסוים על תהליך ריפויה. בין אם בני המשפחה המאמצת מודעים לחוק ואם לאו (ורבים אינם מכירים אותו כלל) יש בחוק הסתרה, פחד, איום ויצירת בדידות.

מאומצים חשים בודדים (עד כדי טירוף) (1) תולדה של טראומת הניתוק שעברו. מעשה האימוץ אינו מוחק את חווית הניתוק. היא מוטבעת במוחו של המאומץ. יצירת מציאות בה מאומצים יידעו על עמיתיהם ויוכלו לתקשר זה עם זה, כמו כל קבוצת רעים בעלת מכנה משותף (כל שיהיה) הנה מרכיב חשוב בנוסחת ההצלחה.

אנו חיים בעולם מנוכר בו שבטים הפכו למושא למחקר אנתרופולוגי. משפחות רבות מתמודדות עם מרוץ העכברים הכלכלי, מריבות וקשיים מוחבאים כי "את הכביסה המלוכלכת מסתירים". והנה במפתיע אנו מגלים שוב ושוב שהטבע שלנו הוא שבטי. אם השבטיות אינה מתממשת באופן פיזי, היא תגיע לרשתות החברתיות ומשם תוביל למפגשים בארבע עיניים ויותר, לשיחות מלב אל לב ולמהפכות.

 

למען מי?

אם המחוקק רוצה בטובתה של המשפחה המאמצת, אבל באמת רוצה, הרי שעליו לפעול בדבקות ובאדיקות להסיר מהילד (וגם מהילד שהפך לבוגר) כל רבב של תחושת בושה, אשמה או פחד. כשהאימוץ הוא גלוי ומדובר – נולד רוגע. החיים לפני האימוץ יצרו סיפור "בלתי רגיל" על ילד רגיל.
בתוך חברה נורמלית הסיכויים לגדל ילד בריא גדלים והולכים. אולם, החברה שלנו צומחת מתוך שורשים של פחד והפרדה, של שיפוטיות והעצמת השוני – ילד רגיל מספר את קורותיו במילים וללא מילים (עבודת שורשים, מאכלי עדות, דמיון פיזי) וילד שאומץ מה יספר? למי יספר? הרי אסור!!!

המשימה המאתגרת המשלבת בין הענקת אהבה, חינוך וגידול ילד ששרד את טראומת האימוץ, לבוגר עצמאי ומאוזן התורם לחברה, הופכת, בצל ההסתרה, לקשה יותר.

איך אפשר לגדול בתיבת גומא קטנה המוסתרת עמוק עמוק בין קני סוף?

 

יצירת חוסן

הורים מאמצים נושאים על גבם "ילקוט" שרב הנסתר בו על הנגלה. הם הופכים להורים לילד שנולד להורים "המקוריים", הורים שלנצח יחיו שם ברקע (לא משנה מה יכתיב החוק). אימא מאמצת "זוכה" לא פעם בקביעה נחרצת/ שואלת מצד ילדהּ: "את לא האימא האמיתית שלי!". הילד שהגיע לביתו החדש עבר לעתים מספר תחנות הרחוקות מלהעניק לו היקשרות בטוחה. ההורים המאמצים הם שישלמו בריבית דריבית את מחיר הניתוק שעבר ילדם. לפניהם הרפתקת החיים: להפוך ילד שהעולם סטר על פניו והפר את אמונו כלפיו לנער שחש ביטחון במערכות יחסים ולומד ליצור בכוחותיו הוא מערכות יחסים מיטיבות. הורים מאמצים יותר מהורים אחרים זקוקים לסביבה פתוחה, מאפשרת ומשמעותית. הורים מאמצים לומדים ומתחזקים מתוך שיחות שלהם עם הדומים להם וכן עם מאומצים בוגרים ועם כל מי שהופך להיות חלק מעולמם.

 

הורים מאמצים מתעצמים מלשתף אחרים בסיפורם ולהפוך את הדרמות שחלחלו לחייהם ל"חוקיות" לשתף בהם. הורים המגיעים "אל הקצה" הנפשי שלהם לומדים, תמורת סכומי כסף לא מבוטלים, כי את "הכביסה המלוכלכת מכבסים בגלוי" ולא משקיעים אנרגיות בלשחק משחקים של "הכל בסדר".

השיתוף מאפשר ונטילציה, אבל הוא מוביל למהלך חשוב לא פחות – מאפשר תהליך מכונן והוא רתימת השבט (שקודם התפוגג לו אי שם). ההורים המאמצים, מעבר לבניית היקשרות במשפחה הגרעינית החדשה, מוטל עליהם ליצור שבט אימוצישבט חדש בו הכל גלוי וידוע. כל מה שקורה בתוך המשפחה החדשה (תוך מיקוד על הטוב) הופך לעניין לדודים, למחנכים, לאנשי הטיפול, לשכנים ולמלאכים נוספים המסייעים לילות כימים "מסביב לשעון". לאמץ ילד, משמעו לנהל יחידה מובחרת המונה כ-15 חברים נאמנים, אדם פרטמן גורס 15 ואני טוענת 50+.
(4) Adoption Nation – Adam Pertman

אימוץ, משימה לאומית

העומסים עימם מתמודדת משפחה מאמצת הם ייחודיים לה בהשוואה למשפחות רגילות, לכן האימוץ הוא משימה לאומית. האימוץ נוגע לכולם. הכפילו 50 ב- 16,000 (מספר חברי השבט המסייע כפול מספר האימוצים בישראל). החוק כיום מסתיר את האימוץ ומחבל בתהליך הפיכתו בחוויית הילד והוריו למהלך לגיטימי וראוי. החוק שכנראה נחקק מתוך רצון להגן על שלשת קדקודי המשולש (הורים יולדים, מאמצים ומאומצים) וינק מהנחות יסוד קדומות של בושה, מעכב בניית דימוי עצמי איתן בקרב הילד וההורה. החוק ראוי לעבור "פינוי בינוי", כלומר בחינה חדשה לגמרי ולא תמ"א 38 לחיזוק יסודות והעמסת קומות נוספות על אותה תשתית.

 

ילד רגיל עם סיפור בלתי רגיל

יחד עם זאת עלינו להבין שאם יש דבר שילד מאומץ מתאווה אליו הוא "להיות ילד רגיל" (עם סיפור בלתי רגיל, מה לעשות?!). הנער במיוחד בגיל ההתבגרות רוצה להשתייך לשבט שלו, שבט המתבגרים. להתברג אליו היטב, אין משמעו להיות זהה לכולם. רצונו של הנער הוא להיות ייחודי, אך לא חריג. הבלטת האימוץ אינה משאת נפשו, נהפוך הוא המתבגר שאומץ בילדותו יבקש שלא לנופף בדגל האימוצי. זכותו! לשם כך יש לילד הורים שיגנו עליו. הם יחד עמו/ עמה יגבשו את האמנה המשפחתית המכבדת והגמישה. מה למחוקק ולזה?

פרדוקס החוק שהוא כביכול נועד להגן. אך, למעשה החוק הנו פלישה גסה לתוך נימי משפחה הזקוקה לעזרה ולא לשיפוט. משפחה המשוועת לבניית שקט מן הפנים אל החוץ ולא להתערבות חיצונית מאיימת.

 

ליגת ההורים

וכך עובד ההיגיון שלי:

  • הורה מאמץ עבר בהצלחה את מבחני הכניסה לליגת ההורים המאמצים? עבר!
  • ומי הגדירה את הקריטריונים לליגת המאמצים? המדינה!
  • הורים שנמצאו טובים דיים להיות הורים לילדים בעלי סיפור "בלתי רגיל", ראויים הם גם לנהל את משפחתם לטובת בניה, בנותיה ומנהיגיה.
  • כעת, על המדינה "לשחרר" ולהעניק אמון מלא להורים אלו.

ההורים הביולוגיים

האם החוק נועד להגן על ההורים המולידים? אם הורים ביולוגיים זקוקים למסתור בצל החוק, הרי שהתרבות שלנו יצרה מצב בו על הורים שילדיהם נמסרו לאימוץ חל צורך להסוות/ לשקר ולחוש בושה והשפלה. לרוב, מדובר בחוסר מסוגלות הורית. הורים אלו חשים מצוקה בשל הריק שנותר, הניתוק והבדידות. מוכר? אם החברה שלנו תלמד לקבל אותם, גם הם ילמדו לקבל את עצמם ואת האירוע הטראומטי שהתחולל בחייהם ולא באשמתם. הורים אלו זקוקים לסיוע לאורך שנים ארוכות. מציאות בה יוכלו לשתף את השבט תאפשר גם להם סוג של החלמה. גם להם מגיע.

אם החוק נועד להגן על הורים ביולוגיים החיים בחברה (החרדית, ערבית, בדואית, למשל) בה היריון לא רצוי ומסירת ילד נחשבים כּכתם, אני מקווה שניתן יהיה ליצור את החסינות המתאימה כדי שהורים אלו לא יקבלו ביום בהיר אחד "הזמנה לחברות" בפייסבוק עם הודעת צ'אט: "זוכרת אותי?"

 

וידוי אישי

אם להיות לגמרי כנה, גם אני כאם מאמצת חששתי בעבר (כיום פחות…) שילדי שלי, היקר לי מכל, יצא מפעילות חוג, ייחטף ע"י מולידיו ויחד ייעלמו לעולמי עולמים. פחד הוא התבלין המריר של מחשבה כזו. הפחד לרגע הציץ לעולמי. כאם בישראל ובוודאי שכאם מאמצת הבחירה שלי היא שאני (ולא אחר) אנהל את חיי משפחתי הקטנה. אני ולא הפחד. הילד שלי זקוק לאימא הבטוחה בעצמה ובעולם.
לילד שלי דרושה אם הבוטחת בו ונוסכת נוכחות מרגיעה.

 

מילה על שקר

לקינוח נעסוק ב"שקר". ילדים משקרים כשהם מפחדים. מפחדים לומר את האמת. שאיפתנו היא לחנך ילדים שידברו אמת. שאיפתנו היא לגדל ילדים שלא הפחד נושף בעורפם. על החוק לסייע בעדנו. תפקידה של המדינה לתמוך בנו ולאפשר לנו לזקוף את הגו. הצלחת האימוץ היא משימה לאומית, ולכן תפקידה של החברה לסייע לכולנו. כשבט עלינו להישיר מבט אל המציאות ולדבר אותה "באמת" כפי שהיא, בלי הסתרות וללא שקרים: "אנחנו משפחה והדרך בה נבראנו היא דרך האימוץ". זה לא יותר ולא פחות משום דרך אחרת בה נוצרה משפחה אחרת. זה מה שזה.

 

לסיכום

עד שינוי החוק וגם לאחריו אמשיך לפעול לשינוי תפישת האימוץ (עמוד פייסבוק: "למי שהאימוץ קרוב ללבו"). בינתיים יש לפעול לקביעת תקנה המאפשרת לנו, קדקודי משולש האימוץ, (מאמצים, מאומצים ומולידים), להתנהל בחירות כפי שבני משפחות אחרות זוכות לה. התקנה יכולה להדגיש שאימוץ ושיח על אימוץ יתקיימו תוך מתן כבוד לפרטיות השותפים. הנושא רגיש ומורכב מכל היבט שבוחנים אותו. המציאות היא שבכל מקרה כיום כל אחד בוחר את האופן בו הוא "מדבר אימוץ" בביתו ובתקשורת. בואו נתאים את החוק לחופש הביטוי ולקדמה, תוך שאיפה להפוך את האימוץ בעתיד למהלך מיותר… לדאבוני, בעולמנו חיים מיליוני ילדים חסרי בית חם וקבוע (5). ניתן וחובה לשנות מציאות נוראה זו דרך יצירת פרדיגמה חדשה בנושא אימוץ ילדים.

 

מאי 2016

 

שרונה דוכנה

יזמית. מנטורית למומחי טיפול וחינוך. מרצה. כותבת. אמא יחידנית שאימצה ילד גדול.

מייסדת מיזם האימוץ http://AdoptionWisdom.com
תכניות הכשרה רב תחומיות באינטרנט למשפחת האימוץ. בשיתוף מומחים מהארץ ומעולם
פייסבוק:  https://www.facebook.com/AdoptionUniversity

 

מקורות למאמר:

Dr. Brenda Mc’Creight (1)
קורס אינטרנטי – אימוץ- מה שעליך לדעת
פרק 1: נטישה – יושק בסוף מאי 2016 במיזם האימוץ http://AdoptionWisdom.com

(2) סעיף 34 א' לחוק האימוץ
א) המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957.
(3) הספר "משפחות חדשות תסריטים ישנים" (תרגום) הוצאת אח – קרוליין ארצ'ן וכריסטין גורדון. מדריך חשוב להבנת ההתנהגות המדאיגה של ילדים מאומצים רבים. סוקר את  ההשפעה ארוכת הטווח של התעללות, פרידות ואובדנים מוקדמים על התפתחותו של הילד ועל יחסי הגומלין העתידיים שלו במשפחה, בבית הספר ובחברה.

 

(4) Adam Pertman

מנהיג מוביל בתחום האימוץ בארצות הברית ומשפיע על רווחת הילד בקנה מידה בינלאומי

President and CEO –  NASP National center on adoption and permanency

Author “Adoption Nation How The Adoption Revolution Is Transforming America"
מיזם האימוץ Adoption Wisdom בשיתוף פעולה עם אדם פרטמן

You Tube – Adam Pertman Adoption Nation Part 1 קישור

 

(5) מציאות ושינוי תפישה – בעולמנו חיים כ- 153מיליון ילדים ללא הורים. מתוכם מדי שנה מאומצים כ-250,000 בסה"כ. נדרשת תפיסה שונה לחלוטין מהי טובת הילד, רווחת המשפחות והפרדיגמה בנושא האימוץ. כדי ליצור מהפיכה על החוק הישראלי להשתנות במאמץ מעמיק, מקיף ומשותף של כולנו ובהקדם.

 

(6) ההשפעה של Stress על התפתחות המוח - מרכז סגול למוח ותודעה, המרכז הבינתחומי, הרצליה
לסרטון קצר וקולע ביו טיוב – מרכז סגול

התמונה לקוחה

מקור לתמונת השער

ההצעה לשינוי החוק

הצעה לנוסח נכון לינואר 2017


התנועה לזכויות המאומצים סיקור בוידאו

התנועה לזכויות המאומצים


מידע נוסף נמצא ברחבי הרשת לרבות קבוצות האימוץ השונות בפייסבוק: מאומצים ומאמצים, משפחתא ועוד

 

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>